דחיית בקשת מפרק תעשיות אלקטרוכימיות לנהל בקשה למתן הוראות במסגרת בימ"ש שלפירוק

1.         חברת תעשיות אלקטרו כימיות (1952) בע"מ (בפירוק) (להלן: " החברה") עסקה טרם פירוקה בתחום הפטרוכימיה, ובעיקר בייצור ומכירת P.V.C, המשמש כחומר גלם לתעשיית הפלסטיקה. פעילות החברה התבצעה ברובה במפעל החברה בעכו. החברה העסיקה עד לשנת 2003 כ- 250 עובדים, ובנוסף כ- 100 עובדי קבלן הועסקו דרך קבע במפעל החברה.

2.         החל משנת 2000 החלה החברה לצבור הפסדים כספיים, שהלכו וגדלו. על רקע חדלות הפירעון, ניתן ב- 7/7/03 צו להקפאת הליכים נגד החברה לתקופה של 60 יום, לבקשתה. עו"ד צוריאל לביא ורו"ח גבי טרבלסי מונו כנאמנים לניהול החברה בתקופת הקפאת ההליכים, אשר הוארכה מעת לעת (פש"ר 410/03).

בהמשך ועל רקע כישלון הניסיון לגבש הסדר נושים, הגישו נושיה העיקריים והמובטחים של החברה (בנק לאומי בע"מ, בנק פועלים בע"מ ובנק דיסקונט בע"מ) בקשה לפירוק החברה. בפסק דין מיום 7/9/04 ניתן צו לפירוק החברה. הכנ"ר מונה למפרקה הקבוע, והנאמנים מונו כמנהלים מיוחדים (פש"ר 275/04).

3.         כפי שעולה מדו"חות המפרק, במסגרת ההליכים הקולקטיביים שנוהלו הגישו נושי החברה תביעות חוב בסך כולל של 665 מיליוני ש"ח (סכום קרן), שהם סך של 904,098,443 ש"ח נכון ליום הגשת הבקשה שלפני. תביעות הבנקים עומדות על סך של 265 מיליון ש"ח; נושים לא מובטחים בסך של כ- 263 מיליון ש"ח; מדינת ישראל - 25 מליון ש"ח; נושים בדין קדימה כ- 12 מליון ש"ח.  סכומים אלו אינם כוללים את חוב החברה לעובדיה.

4.         עוד מעת הוגשה הבקשה להקפאת הליכים טענו העובדים בדבר הצורך לחקור את הקשר שבין החברה למשיבות 1 ו-2 (להלן: ICC), ובינה לבין חברת פרוטרום שפוצלה ממנה בשנת 1996, כשהיא נקייה מחובות. כפי שיתואר להלן, במהלך השנים התנהלה חקירה אשר לנסיבות קריסת החברה, ועל בסיסה הוגש פר"ק 61904-10-10, בעקבותיו הבקשות שלפני.

5.         פר"ק 61904-10-10 הוא בקשה למתן הוראות לפי סעיפים 373 ו- 374 לפקודת החברות. הבקשה מגוללת מסכת מסועפת של מעשים ומחדלים שבוצעו לכאורה על ידי המשיבים, הם בעלי מניות, נושאי משרה ודירקטורים בחברה. הבקשה נסמכת על דו"ח חקירה מקיפה ונרחבת אשר להתנהלות החברה ומנהליה בשנים שקדמו להגשת הבקשה להקפאת הליכים כנגד החברה, שבצע משרד רו"ח שמואל רוזנבלום ושות' לבקשת המפרק ובאישור בית המשפט, עקב חשדות שהתעוררו בדבר ניהול החברה בדרכי תרמית, ברשלנות ותוך הפרת חובות האמון והזהירות החלות על בעלי תפקיד בחברה.

6.         ICC הן בעלות השליטה ו/או בעלות המניות מניות בחברה, המשיב 3 הוא יו"ר הדירקטוריון לשעבר בחברה, והמשיב 4 הוא דירקטור ומנהלה הכללי לשעבר של החברה. בבקשה נטען, שהבדיקות העלו ראיות רבות בדבר מעשי תרמית שבצעו, לכאורה, המשיבים 1-4, במהלך התקופה של שלוש השנים שקדמו להגשת הבקשה להקפאת הליכים כנגד החברה. נטען כי חרף מצבה הקשה של החברה נתנו המשיבים 1-4 את ידם ביודעין לניהול עסקי החברה בתרמית, להוצאת כספיה של החברה ולנטילתם לכיסיהם, תוך פגיעה בחברה ובנושיה. נטען כי המשיבים 1-4 פעלו לטובת האינטרסים האישיים שלהם, בניגוד לאינטרסים של החברה, בחוסר תום לב ותוך גרימת נזק לחברה ולנושיה, תוך הפרת חובות האמון המוגברות החלות עליהם, בניגוד לחובת הזהירות המוטלת עליהם, מתוך קנוניה ובדרכי מעל. בבקשה מפורטות פרשיות של הוצאת כספים במרמה ותוך הטעיית נושים, עסקאות עם בעלי עניין תוך תשלומי מיליוני שקלים לבעלת העניין מעבר לנקוב בהסכם שבין הצדדים, ללא קבלת אישור לכך, וכיו"ב פעולות שיפורטו.

7.         בגין מעשיהם מבקש המפרק לחייבם באחריות אישית ללא הגבלה בכל חובותיה של החברה בסך של כ- 904 מיליוני ש"ח נכון ליום הגשת הבקשה, לפי סעיף 373 לפקודת החברות. לחילופין מבקש המפרק לחייבם לשלם סך של 157,534,311 ש"ח נכון ליום הגשת הבקשה, בגין סכומי הנזקים הספציפיים שנגרמו לחברה עקב מעשיהם: בגין נזקים שנגרמו עקב מעשי מרמה של מימון ייצוא והשגת מימון ייצוא ביתר, סך של 68,498,354 ש"ח; בגין העברת נכסי החברה למשיבות 1 ו-2 באמצעות ניתוב תמורות בגין מכירות של החברה ישירות לידן, סך של 58,156,648 ש"ח; בגין נזקים שנגרמו עקב רכישת חומרי גלם מהמשיבות 1 ו-2, שלא בהתאם להסכמות בין הצדדים, סך של 20,059,681 ש"ח; בגין כספים שהועברו למשיב 4 במסווה של תשלומים לספקים פיקטיביים, סך של 2,724,583 ש"ח; בגין מענקים שהועברו בהנחיית המשיב 4 לעצמו ולעובדים אחרים ערב קריסת החברה, סך של 1,230,572 ש"ח; בגין תשלומים שהועברו בהנחיית המשיב 4 לקופות פיצויים על שמו ועל שם עובדים נוספים, סך של 2,040,943 ש"ח; בגין משיכות מזומן של המשיב 4, סך של 750,895 ש"ח; בגין כספי שלמונים שהועברו כ"תרומות", סך של 1,263,985 ש"ח; בגין הלוואות שהועמדו למשיב 4 ולעובדים נוספים ערב קריסת החברה, סך של 529,619 ש"ח; בגין תשלומי "שכר" שנעשו לגורמים שכלל לא הועסקו בחברה, סך של 2,279,031 ש"ח.

8.         המשיבים 5-11 כיהנו כדירקטורים ו/או נושאי משרה בחברה. נטען כלפיהם כי מילאו את תפקידם ברשלנות, הפרו את חובות הזהירות שחבו לחברה מתוקף תפקידם, ואפשרו ברשלנותם למשיבים 1-4 לבצע מעשי מרמה תוך גרימת נזקים כבדים לחברה ולקריסתה הכלכלית. בבקשה נטען כי המשיבים 5-11 עצמו עיניהם ונמנעו מלקיים פיקוח סביר ובקרה סבירה על החברה ועל הנהלתה. שמו מבטחם במשיבים 1-4 ולא נקטו באמצעים סבירים לקבלת מידע הנוגע לחוקיות או לכדאיות הכלכלית של פעולות שהובאו לאישורם או למידע אחר מהותי בנסיבות העניין, לא פעלו ברמת המיומנות בה היה פועל דירקטור או נושא משרה סביר בנסיבות העניין.

9.         בגין מחדליהם מבקש המפרק לחייבם לפצות את החברה על הנזקים שנגרמו לה בגין מעשיהם של  המשיבים 1-4, ואשר היו נמנעים לו מילאו המשיבים 5-11 את חובותיהם. לחילופין מבקש לחייבם לשלם סך של 146,714,683 ש"ח נכון למועד הגשת הבקשה, בגין הנזקים הספציפיים שנגרמו לחברה במחדליהם, לפי סעיף 374 לפקודת החברות: בגין הנזקים שנגרמו עקב מעשי המרמה של המשיבים 1-4 בכל הנוגע למימון הייצוא והשגת מימון ייצוא ביתר, 68,498,354 ש"ח; בגין העברת נכסי החברה למשיבות 1 ו-2 באמצעות ניתוב תמורות בגין מכירות של החברה ישירות לידן, סך של 58,156,648 ש"ח; בגין נזקים שנגרמו עקב רכישת חומרי גלם מהמשיבות 1 ו-2, שלא בהתאם להסכמות בין הצדדים, סך של 20,059,681 ש"ח.

10.       המשיבה 12 היא מי שבטחה את אחריותם המקצועית של המשיבים 3-11 על פי ביטוח דירקטורים ונושאי משרה. המפרק מבקש לחייבה לשלם את מלוא סכום תקרת הביטוח בגין אחריות המשיבים, העומד, לטענתו, על סך של 15 מליון $.

11.       דיון מקדמי בבקשה למתן הוראות נקבע ליום 13/12/10, ויועד לבחינת גדר המחלוקת, הדרך הדיונית המתאימה לבררה, ולדיון מקדמי בטענת ההתיישנות. לקראתו נדרשו הצדדים להגיש, באותו שלב, את עמדתם העקרונית לבקשה, כנייר עמדה וללא תצהיר.

על רקע זה, הגישו המשיבים בקשות נפרדות לדחייה על הסף של  פר"ק 61904-10-10. בבקשות פורטו נימוקים שונים, חלקם פרטניים ונוגעים לכל מבקש בנפרד. שניים עיקריים הופיעו בבקשות כולן: חוסר ההתאמה של תביעת המפרק להתברר בדרך של 'בקשה למתן הוראות', וטענה של התיישנות.

12.     מאחר ולעמדתי יש להעביר את הבקשה לפסים של תביעה רגילה, אתמקד בעניין זה בלבד. לא אדרש ליתר טענות הצדדים שעלו בבקשות לדחייה על הסף ובתגובת המפרק לבקשות.

13.       הטענה המרכזית, שחזרה על עצמה בכל אחת מן הבקשות לדחייה על הסף שהגישו המשיבים, היא שטענות המפרק בפר"ק 61904-10-10 אינן ראויות להתברר בדרך של בקשה למתן הוראות, משום שהן נשענות על מסכת עובדתית רחבה ומורכבת, המערבת צדדים רבים. המשיבים מצביעים על כמות המסמכים שצורפו לבקשה, על חלוף השנים מעת שניתנה הרשות לחקור את המעשים ועל סכום התביעה, כתומכים בטענה שמדובר בתביעה סבוכה. לטענתם, ניהול ההליך באופן מקוצר לא יאפשר להם למצות את זכויותיהם הדיוניות ובפרט בקשר עם צירוף צדדים שלישיים, גילוי מסמכים וכיו"ב. עוד נטען, כי משום שהגשת בקשה למתן הוראות אינה כרוכה בתשלום אגרה, נתבע מהם סכום שאינו ריאלי, והם מבקשים להעביר את הבירור לפסים של תביעה רגילה ולהורות על תשלום אגרה.  

14.       בתגובתו לבקשות, מיום 13.1.11 טען המפרק כי המבחנים להתאמת מחלוקות עובדתיות בבקשה לפי סעיפים 373 ו- 374 לפקודת החברות להתברר בדרך של בקשה למתן הוראות מרחיבים בהרבה לעומת בקשה "רגילה", וכי מדובר במסלול שנקבע בחקיקה ראשית בקשר עם אותן בקשות, והפסיקה אינה נוטה להעבירן לבירור "רגיל". עוד טען, כי גרסתם העובדתית של המשיבים כפי שהוצגה בניירות העמדה שהגישו מלמדת שהיקף המחלוקות אינו כה רחב באופן שיצדיק סילוק על הסף של הבקשות.

15.       לשם השלמת התמונה, אני מוצאת להקדיש כמה מילים למסלול המיוחד שנקבע בסעיפים 373 ו- 374 לפקודת החברות.

סעיפים 373 ו- 374 לפקודה, ביחד עם תקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987 (להלן: " תקנות הפירוק"), מתווים מסלול מיוחד, המאפשר לבית המשפט להטיל אחריות אישית על נושאי המשרה של חברה בפירוק, בגין פעולותיהם ומחדליהם בניהול החברה ערב הפירוק. מדובר בסעיפים מנדטוריים, המצויים בפקודות החברות מעת חקיקתה בשנת 1929, ומאז עברו תיקונים קלים בלבד. הם נחקקו על מנת ליתן הגנה לנושים וליצור דרך מהירה ויעילה, אשר באמצעותה ניתן יהיה לחייב נושאי משרה שחטאו, בחבויות החברה ובהשבת כספים לחברה או בפיצוייה (ע"א 7516/02 דוד פישר נ' צבי יוכמן פ"ד ס(1) 69 (2005); רע"א 5388/97 יוסי ינוב נ' דן אחיעזר, עו"דפ"ד נב(1) 199 (1998)).

16.       עניינו של סעיף 373 לפקודה בניהול עסק בתרמית. זהו סעיף בעל אופי עונשי, שבא לידי ביטוי בכך שהסנקציה הקבועה בו אינה מוגבלת לגובה הנזק שגרם נושא המשרה במעשיו, ולא נדרש להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין התרמית לבין קריסת החברה שהביאה לפירוקה. כן רשאי בית המשפט להטיל על נושא המשרה סנקציה פלילית של מאסר עד שנה אחת, ולאסור את מעורבותו בניהול או בייסוד חברה למשך 5 שנים.